רגעים היסטריים ורגעים היסטוריים

[כותרת הפוסט לקוחה מספרם של ההיסטוריון הגדול (על אף היותו אירופוצנט לא קטן), מיכאל הרסגור ז"ל והד"ר אהוד פוקס. אני מוכרח להודות שטרם קראתי את הספר, אבל הוא אמור להיות מומלץ.]

היסטריה. אני חושב שזו מילה שיכולה לסכם יפה את התחושה ששוטפת את הממשלה כרגע, את התקשורת, ואת חלק מהציבור. ניסו לדחוף לנו את התחושה הזו במשך זמן רב מאוד. כבר זמן רב "מזהירים" אותנו, מטלטלים אותנו, מפוצצים את מוחינו בגירויי איימים; ספטמבר השחור, ספטמבר הנורא, טילים בספטמבר, הולכים לגמור אותנו.

והנה ספטמבר הגיע, והגיעה שעתם של הפרשנים. המדיה כבר שצפה וקצפה פרשנויות על ה"מהלך הפלסטיני" ועל כל השפעותיו, ועתה ביתר שאת; הנה זה קורה, רק עוד שבועיים, עוד שבוע, מחר. יש לציין שאט אט ההיסטריה החלה לשכוך, או לפחות לשנות פאזה. לא עוד מדברים על טילים, אלא על פעולות ואסטרטגיות, עיכוב והאצה של המשא ומתן. אין ספק שכל הפרשנים לענייני ערבים חוגגים – הנה, עידן התהילה שלהם. בהתחלה האביב הערבי בא להם בטוב, להשוויץ להם במבטא הרהוט בשמות המפתח של "העולם הערבי" שהם מכירים, וכעת; הליכה לכיוון מדינה פלסטינית. הנה אפשר לדבר מה מניע את אבו-מאזן, איזה מהלך בדיוק יעשה ג'יבריל רג'וב, באילו חדרים יסתובב נביל שעת'. ועל כולם תלוי על המצח דוק של היסטריה, שעדיין קיימת.

גם בקרב הפוליטיקאים שוררת היסטריה, והם עושים הכל כדי להפיץ אותה הלאה. הדני דנונים למיניהם ושאר ירקות מופלאים, מזדעזעים כל פעם מחדש מהמהלך הזה, כאילו הם לא ידעו על כך; איך, איך הם מעזים לפנות לאו"ם? הרי זו פרובוקציה, אסון דיפלומטי ממש, קטסטרופה! אז מרחיבים את סמכויות המשטרה, עושים תרגילי דמה להפחיד את הציבור, כל דבר כדי למנוע מקרה של "התפרעויות" של פלסטינים. וחברי קדימה, בהיסטריה משל עצמם, ממהרים להאשים את הממשלה – הנה, בגללכם קרה דבר כזה! בגללכם ישראל נמצאת במצב מדיני עגום שכזה!

ואני רק מחכה לילד הקטן, זה שצועק "המלך הוא עירום", שיבוא ויגיד, "למה?". למה הפלסטינים עושים דבר כזה? אף אחד מכם לא שאל את זה. ובכן, למה? כי יש להם זכות לעשות את זה. כן, הפלא ופלא, למדוכא יש זכות לשאוף להיות משוחרר. על אחת כמה וכמה; למדוכא יש זכות לפעול כדי לעשות זאת. זה משהו שנראה שכל הפרשנים, הפוליטיקאים ושאר ההיסטריים שוכחים (או מעדיפים לשכוח).

זהו רגע היסטורי לפלסטינים; אפשר לשמוע על ההתרגשות הרוחשת בערי וכפרי הגדה, ולראות אותה ממש בפלסטינים אזרחי ישראל. כן, מובן שמחר לא תהיה לפלסטינים מדינה. אבל הרי זה היה ברור מראש. נאום אובמה אתמול אשרר זאת סופית. ארצות הברית תטיל וטו על ההצעה, ולא משנה מה יאמרו המדינות האחרות במועצת הביטחון. ובכל זאת, גם זה לא ימנע מהרגע הזה להיות רגע היסטורי מיוחד במינו. בעתיד, הלוט מאוד בערפל, יביטו לאחור ויאמרו שזהו היום שהעולם הכיר בפלסטין כמדינה. אולי אפילו יאמרו שזהו היום שמדינת פלסטין נוסדה בו, מי יודע.

ואת זה נראה שהמדיה מפספסת. היא שרויה בהיסטריה, בפאניקה, בעצבים. אבל רגע היסטורי חגיגי נפרש עלינו כאן, והוא גדול, הוא ענק. אני מקווה לזכור את הרגע הזה לא כהיסטריה בת חלוף, אלא כהיסטוריה בהתהוותה.